אמנון ז'קונט ופרשת ייצוא האבנים – האמת

החותמת שנעלמה

ברוריה, אשתו של קלמן ז"ל, הכינה לאורח כוס תה בשעה שהביע תנחומיו בפניה. היא לא יכלה שלא להבחין בחיוך בזוית פיו של השותף. שני האנשים עבדו והכירו 11 שנה ומשהו זחוח בו הטריד את שלוותה של ברוריה שציפתה להבעה אחרת מאדם שחברו היקר נפטר זה עתה.

לאחר צאתו של האורח, בשעה שברוריה פינתה את השולחן ושוחחה עם המבקרים אשר נכנסו ויצאו את הבית, נזכרה שראתה את השותף נכנס לחדר עבודתו של קלמן שעה קודם לכן. רק עתה נפל אצלה האסימון והיא נכנסה לחדר העבודה ובתחילה ראתה את הניירת הרגילה מפוזרת על השולחן. ברוריה לא נגעה בדבר ותכננה "לעשות סדר" מיד בתום השבעה. אולי לכן הבחינה לפתע שהחותמת שהיתה בצד שמאל של השולחן נעלמה. אמנם החותמת היתה במגירה העליונה בחנות אולם ברוריה זכרה שקלמן "הביא עבודה הביתה", דבר שהיה פחות מקובל אז מאשר היום.

ליתר בטחון ביקרה בחנות מיד בתום השבעה וכפי שחששה החותמת לא היתה גם שם. בעלה קלמן היה יצואן של אבנים יקרות והחותמת שימשה אותו עת דיוח לרשויות המס על משלוחי יצוא אותם שלח למספר מדינות בעולם בכללם כמובן ארה"ב, בלגיה, צרפת, בריטניה וספרד. לכל פריט היה מספר פריט ואלה אוגדו לקבוצות של פריטים אשר רוכזו ב"פרק" בספר עב כרס בשם "ספר סיווג טובין".

על מנת לעודד יצוא של פרטי ערך מסוג זה ועל אף שכל משלוח אשר ברוב המקרים נעשה באניה ארך שבועות רבים דיווח כל סוחר על תכולת הסחורה ששילח וקיבל מענק יצוא מהמדינה. מענק זה גדל ככל ששויי הסחורה היה גדול יותר וזה מחזיר אותנו לחותמת: הצהרת יצוא לא היתה תקפה ללא חתימה, חותמת ופרטי היצואן.

כדרכם של דברים נשכח הענין ופינה את מקומו לעניינים אחרים כגון מכירת החנות ובחירת אבן מצבה לקבר. באחד הימים העמוסים בסידורים הופתעה ברוריה לקבל פניה לה לא ציפתה מהשותף עת הגיש לה הצעה כתובה לרכישת החנות. היא זכרה שקלמן הזכיר בזמן ארוחת הערב שאותו שותף במצב כספי רע וקלמן אף חשב להציע לו הלוואה. לכן הפתיעה אותה הפניה אבל גם הפעם הניחה מחשבותיה ותהיותיה בצד ושמחה לקבל את ההצעה הנדיבה ("אולי כך ישמר משהו מהצוויון המיוחד של קלמן", חשבה לעצמה…).

שיחת הטלפון המוזרה

המשך סיפורינו מתרחש חודשיים לאחר מכן. צלצול הטלפון הקפיץ את ברוריה ממיטתה והיא רצה למכשיר הטלפון אשר עמד על שידת עץ גבוהה בכניסה למטבח. על הקו היה אדם שהזדהה כ"משה ממשרד המסחר והתעשיה".  ברוריה חשבה שזה קשור לחידוש דמי חבר כלשהם של בעלה ז"ל אשר בשעה שהתבקשה לשלמם עדכנה שהוא נפטר וכך גם בבנק ומול כל רשות. משה אמר ישר שהוא מבין שבעלה קלמן היה יצואן וכי נפטר והוא מתקשר לברר מדוע קלמן ז"ל הגיש בחודשיים האחרונים לא פחות מחמש בקשות למענקי יצוא בהיקף של 55,000 ל"י אם הוא בכלל מת??? ברוריה ענתה כמובן שלפי הידוע לה בעלה עדיין מת וכי לא הגיש בקשות מכל סוג שהוא ורק כשמשה הזכיר את הטופס המודפס במכונת כתיבה על כל שלושת עותקיו בנייר קופי כולל לא רק חתימתו בכתב ידו אלא גם את החותמת… מיד נחרדה. לקלמן לא היתה מכונת כתיבה. את כל הטפסים מלא בכתב יד בעט נובע. הוא שנא מכונות כתיבה ("לא הסתדר עם כל הטכנולוגיות האלה…") ואז גם נזכרה שהחותמת נעלמה וכשאמרה זאת למשה, הוא התנצל ומאז לא שמעה ממנו.

הבלגי עצבני

נמל אנטוורפן בבלגיה, אחד מארבעה נמלים באזור הפלמי של בלגיה, מהווה צומת בינלאומית לזהב, יהלומים ותכשיטים. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בהן נתקל ברשומוני יצוא שכל קשר בינם לבין התכולה האמיתית שהם ייצגו היה מקרי בהחלט. אם היה קשר כזה הרי שהוא היה טמון במילה אחת: אבנים. המכולה שנבדקה אקראית ונפתחה אכן הכילה אבנים אולם לא אבנים יקרות אלא חצץ! הוא שלח מברק בהול ועצבני לעמיתו ביחידת המכס המרכזית בתל אביב וזה מיהר להגיש תלונה במשטרה אשר פתחה באיטיות אופיינית לאותה תקופה בחקירה מקיפה אשר אותה מכולה באנטוורפן הייתה רק קצה הקרחון של מה שעתיד היה להתגלות.

הטבעת מתהדקת

כאן המקום אולי לספר סוף סוף מי הוא אותו שותף. ובכן, שמו אמנון ז'קונט ובאותה עת ניהל חנות סמוכה לחנות של קלמן. הוא דווקא אהב טכנולוגיה והיה הבעלים הגאה של מכונת כתיבה חשמלית מסוג Olivetti Lettera 32, מכשיר שהיה למעטים באותה תקופה. כאמור בתחילת סיפורינו, השניים עבדו יחדיו. אמנון ז'קונט הפך עם השנים להיות סופר ואיש תקשורת מפורסם והוא אינו מסתיר את מוחו הקרימינלי אלא מציגו בהקשרים אחרים כגון טכניקות לכתיבת ספרי מתח. על מנת לא להקדים את המאוחר, נישאר במועד בו מתרחש הסיפור, שנת 1973 ורק נספר שכמה שנים מאוחר יותר, כך לפי חיפוש "אמנון ז'קונט" באתר "עיתונות יהודית היסטורית" עולה כי הנ"ל התפרסם (או דאג לפרסם / ליחצן) אנקדוטה כזו: חנות ספרים גדולה בלונדון הופתעה לקבל פניה מאמנון ז'קונט בה ביקש לרכוש מדריך להכנת פצצות. בעל החנות חרד לקבל פניה כזו מאדם בישראל וסירב לבקשה ורק לאחר שז'קונט התקשר אליו והסביר כי מטרתו הנה כתיבת ספר מתח, התרצה ושלח את הספר… אם רק בכך היה מתחיל ומסתיים מוחו הקרימינלי של ז'קונט היינו מסיימים כאן ושולחים אתכם לדרככם אולם הסיפור רק מתחיל ויצואן האבנים היקרות וטבעות הזהב לא ידע שהטבעת מתהדקת סביבו…

המעצר

בבוקר ה-3.9.1973, כך לפי ידיעה שהופיע בעיתון הבוקר "דבר" למחרת, נעצר אמנון ז'קונט בחשד שביצע את אחת ההונאות הגדולות בתולדות המדינה. הונאה בסכום חסר תקדים באותה תקופה: 1,6 מיליון לירות ישראליות. אין מדובר רק בהוצאת מענקי יצוא במרמה אלא בהתחזות לאותו סוחר שבכלל נפטר (אשר מכונה כאן בשם בדוי כמובן) ושימוש בחותמת שלו אותה גנב. מדובר גם בפגיעה קשה בכלכלת המדינה בתקופה לא קלה עת דולרים היו מצרך יקר ונדרשו אישורים להחזיק מט"ח. היקף ההונאה חייב את המדינה להגיש תביעה נפרדת. אזרחית. במסגרת ההליך הפלילי, נדון אמנון ז'קונט ל-3 שנות מאסר כאשר במקביל, לקראת שנת המאסר השלישית, הוגשה התביעה הכספית. עו"ד לאה (פיקהולץ) לוי אשר ישבה באולם, כבר הכינה את הנדרש לתביעה האזרחית, זאת בהיותה עוזרת ראשית לפרקליט מחוז תל אביב. הנושא הכספי שב ועלה במהלך המשפט והשופטת חנה אבנור ז"ל אף ציינה כי צר לה על שאינה יכולה במסגרת פסק דין פלילי להשיב את הכספים הגנובים למדינה אלא רק להעניש את העבריין.

ההכחשה

"לאחר שחרורו מן הכלא היה אמנון ז'קונט אדם שבור וחסר כל. משפחתו הפנתה לו עורף. מורתו המחנכת מתיכון בליך מספרת שכל מי שהכיר אותו היה בשוק. אמו נכנסה לדיכאון עמוק עד שלבסוף נפטרה משברון לב . חבריו הפנו לו עורף ואולם ז'קונט לא הרים ידיים והחל לבנות את עצמו תוך שהוא עוסק בעבודות מזדמנות.
הוא נאלץ לוותר על חלומו להפוך לעורך דין מצליח וויתור זה דרדר את מצבו הנפשי עד כי נאלץ לקבל סיוע פסיכיאטרי. השבר היה משום שז'קונט עמד לסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, לאור ההרשעה הפלילית, וללא הגבלת זמן, נגנז החלום לעסוק במשפטים. במקביל לעבודתו כסוכן ביטוח בעסק של אחיו, גיורא, החל בכתיבת ספרים (רבים רואים בו סופר בינוני) ובעיקר עמל על הצד היחצני שבאותה תקופה נעשה בדרך של משלוח קומוניקטים לעיתונים בישראל וגם בחו"ל מתוך תקווה כי יובילו לפרסום ידיעה קצרה בסגנון אותו סיפור אודות "רכישת ספר ההדרכה להכנת פצצות".
במהלך השנים דיבר פחות ופחות על הפרשיה העגומה ובהמשך נהג להמציא סיפורים המסבירים היכן היה ומה עשה בין השנים 1973 ו1976. באחד הסיפורים היה סוכן ביון ישראלי אשר נשלח למדינה שכנה למבצע עלום. בגירסה אחרת נתפס והיה שבוי במדינה ערבית. כשרונו היחצני ודמיונו הפורה הביאו אותו לשגר ידיעות לעיתונים בזו אחר זו, וכך פורסמה כתבה המתארת את ספריו והעיתונאי מעלה את הסברה שאמנון ז'קונט הנו איש מוסד, בעוד שז'קונט "מכחיש" זאת על מנת כביכול להגדיל את המסתורין וב"הפוך על הפוך" למלא אולי את המשבצת החסרה שנוצרה בשלש שנות מאסרו…
דוגמה אחרת ניתן למצוא במדור הרכילות "קורים דברים" ב"מעריב" בתאריך 29.4.1987: "כשהיה קטן רצה אמנון ז'קונט עיתונאי וסופר…",
בד בבד הצטרף ז'קונט למערכת "עיתון 77" והתחתן עם ה"פסיכולוגית" (שמעולם לא הוסמכה)ורדה ויזלטיר.

ורדה רזיאל ז'קונט סועדת במסעדה החביבה עליהורדה רזיאל ז'קונט סועדת במסעדה החביבה עליה

בהמשך הגיב למי שהכיר את הפרשיה בטענה ש"בסך הכל הורשע באחזקת מטבע חוץ בתקופה בה הדבר היה אסור", כך למשל בדברים אותם כתב ב"ויקיפדיה" בשנת 2004.
ככל שחלפו השנים, צבר ז'קונט בטחון ביכולתו להסתיר פרשיה זו ואת הרשעתו הפלילית. לפיכך הלך ז'קונט עם השקר שלו צעד אחד קדימה ובשנים האחרונות מאמץ ז'קונט גישה של "זה לא אני!" תוך שהוא עושה שימוש ציני בהתישנות שחלה על הפשעים בגינם הורשע עד כדי יצירת הרושם שאין כל קשר בין אמנון ז'קונט (ד"ר אמנון ז'קונט בשבילכם) של היום לאותו צעיר מרמת חן שהסתבך באחת מפרשיות ההונאה שזעזעו את המדינה.
השאלה שנשאלת היא מדוע בחר אמנון ז'קונט להסתיר את השלד הזה בארון?
שוחחנו עם מספר אנשים. כולם ביקשו ששמם לא יוזכר (בכללם עורכת דין ידועה מתל אביב). כל מי שהיה שם ומכיר את הסיפור טוען שז'קונט מאמין בכל מאודו שהוא יכול וכיום הוא משוכנע שבנה לעצמו שם של איש שומר חוק עד כי איש לא יאמין עליו שהוא, אמנון ז'קונט, ביצע את מעשי הנוכלות המתוארים כאן.
תחקיר זה הוכן על מנת למנוע מסיפור זה לצלול את תהום הנשיה.

המספרים

אמנון ז'קונט הגיש בעצמו ובאמצעות חברת 'א. ז'קונט בע"מ' רשומונים כוזבים בסכום כולל שהיה שווה ערך לתמריצי יצוא בהיקף של 1,754,814 ל"י (כך לפי ידיעה ב"הארץ" מיום 15.7.1974), מתוכם נתבע להחזיר 1,354,814 ל"י בלבד לאחר שהמשטרה שמה ידה על 400,000 ל"י. סכום זה נתפס במספר דרכים: חלק מהדולרים נשמרו בכספת בדולרים, חלק נוסף, 75,000 דולר, (כך לפי ידיעה בעיתון הבוקר "דבר" מיום 4.3.1974) הוחזקו בחשבון בנק אשר נחזה כחשבון בו הוחזקו התמורות הכספיות על התכשיטים שיוצאו, והתגלה כי בפועל לא היה יצוא. לא הייתה תמורה והדולרים נקנו ברח' לילנבלום על ידי ז'קונט, וכן תכשיטים ואבני חן) אשר נתפסו בביתו ובחנותו בתל אביב. אמנון ז'קונט נדון ל-3 שנות מאסר. אמנון ז'קונט דאג כבר אז, בהיותו בן 26 לשמו הטוב, עת הגיש בקשות מספר להטלת חסיון על דבר מעצרו, ובהמשך מאסרו, ופרטי הפרשה, בקשות שמיותר לציין שנדחו על הסף. בעומדו בבית המשפט, בכה ז'קונט והתחנן על נפשו. הוא סיפר בדמעות איך כנופיה אלימה סיבכה אותו ואיימה עליו ומתוך חשש לחייו וחיי משפחתו, שיתף עמם פעולה על שחקירת המשטרה העלתה כי לא היה ולא נברא. אמנון ז'קונט עבד לבד ונפל לבד.

 Image

מודעות פרסומת

אמנון ז'קונט כתב בויקיפדיה שישב בכלא. עכשיו הוא מכחיש

המשטרה פשטה על ביתו של אמנון ז'קונט ועצרה אותו

מדוע תובעת פרקליטות המדינה את אמנון ז'קונט

המדינה תובעת את אמנון ז'קונט

אמנון ז'קונט ירצה 3 שנות מאסר

אמנון ז'קונט ביקש להטיל חסיון על דבר מעצרו אך נענה בשלילה